על התנועה הסביבתית הישראלית להשמיע את קולה נגד המלחמה

ב-14 בפברואר 2024, נשלח מכתב לוועד המנהל של ארגון הגג של התנועה הסביבתית הישראלית, בקריאה להביע עמדה נגד המלחמה בעזה. הפעילות שניסחו את הפנייה, יהודיות ישראליות ופלסטיניות אזרחיות ישראל, פירטו מגוון סיבות שלטענתן מחייבות כל מי שתופס את עצמו כשוחר סביבה להשמיע קול ברור לעצירת המלחמה. שכן העדויות לכך שמדובר באסון הומניטרי ואקולוגי כבר אז היו ידועות; עשרות אלפי הרוגים ופצועים, למעלה ממיליון עקורים, מרבית התשתיות הציבוריות הרוסות, החשמל נותק לחלוטין, פגיעה בסביבה הטבעית ולמעלה מ-70% מהאדמות החקלאיות ו45% מהחממות נחרבו כתוצאה מהפצצות ומהפלישה הקרקעית[1], ותשתיות המים הנקיים, כולל מאגרי מים טבעיים, הושבתו או נהרסו. מצוקת המים החריפה והובילה למשבר בריאותי והתפרצות של מגפות, כמו גם משבר רעב חמור כתוצאה מהרס היכולת לגדל מזון וממדיניות ההרעבה הישראלית.

המכתב הסתיים באמירה ״בשנים האחרונות זוכים המונחים צדק אקלימי וסביבתי לשימוש נרחב מאוד בפעילות חברתית וסביבתית. עם זאת, לתפישתנו, יישומם הממשי של עקרונות אלה עדיין רחוק מלהיות מהותי בקרב התנועה הסביבתית הישראלית. כאשר אנו עומדים מול הזוועות המתמשכות של המלחמה המתרחשות לנגד עינינו מדי יום, ההכרח בחזון אזרחי שונה לחיים ברי קיימא בארץ הזו הופך ליותר ויותר דחוף...כפעילי סביבה יש לנו חלק מכריע במאמץ זה״.

אף ארגון סביבה לא הגיב לקריאה הזו, ונכון לכתיבת שורות אלה קולה של התנועה הסביבתית ביחס לעצירת המלחמה - נותר דומם. לאלו מאיתנו שמחזיקות בתפיסה של אקולוגיה עמוקה, השתיקה של ארגוני הסביבה היא לכל הפחות כשל לוגי ולכל היותר כשל ערכי. צבאות בלבד אחראיים ל - 5.5% מפליטות גזי החממה העולמיים[2], על אחת כמה וכמה כשמדובר במלחמות, בהן הרס הוא חלק אינהרנטי. מלחמות מביאות להרס רב של שטחים טבעיים, זיהום קרקע ומקורות מים, פגיעה במגוון הביולוגי ועוד[3]. לא משנה כמה ינסו, אי אפשר לצבוע בירוק אף מלחמה או פעילות צבאית.

בתנועה הסביבתית העולמית הדברים ידועים כבר זמן רב. בינואר 2024 פרסמה תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) דו"ח ראשוני על השפעות המלחמה בעזה על הסביבה והמערכות האקולוגיות, והגדירה את המצב כ"נזק חסר תקדים״. עוד נכתב בדו״ח כי ״מעבר לסבל הבלתי נתפס שמביאה המלחמה, הנזק הסביבתי המשמעותי שנגרם יוביל את תושבי עזה לשיקום ממושך וכואב״ ובכך גם מחריף את הסיכון לבריאותם לטווח הארוך[4]. במרץ שלאחר מכן, פורסמה כתבה בגארדיאן בה התריעו מומחי סביבה על המצב בעזה ותיארו אותו כ-״אקוסייד״ (השמדה סביבתית)[5]. ארגוני הסביבה הישראליים, המגדירים את עצמם כפועלים למען צדק סביבתי, מועלים בתפקידם כאשר הם בוחרים שוב ושוב להתעלם מהאסון בעזה. בשתיקתם הם מפרים את הערכים שעליהם הם מצהירים לשמור ושבשמם הם פועלים.

למה התנועה הסביבתית שותקת?

התשובות, חלקן לפחות, מתחילות בהקשר ההיסטורי של המקום הזה והשושלת של התנועה הציונית; אותם ערכים קולוניאליסטים שדחפו את מדינות אירופה למדינות אפריקה, אמריקה הדרומית, אסיה והמזרח התיכון, הופיעו במסגרת ביסוס ריבונות ציונית על אדמת פלסטין. יחד איתם גם רעיונות מערביים ונרטיבים של ׳נאורות׳, ׳תירבות׳ של אוכלוסיות שלמות, ׳הפרחת השממה׳, יירוק המדבר והלבשת האדמה בבטון[6], דחפו לפעולות הרסניות כלפי המערכת הטבעית המקומית עם השפעות חמורות לטווח הארוך. האדמה הייתה צריכה לשנות את פניה ולהתאים את עצמה למה שהתנועה הציונית דמיינה, והמטרה קידשה את האמצעים. שושלת של תפיסת עליונות האדם על הטבע, עליונות לבנה ועליונות יהודית, לא חלה רק על הטבע והמרחב הנופי שהיה עוד לפני הקמת מדינת ישראל, אלא גם על הפלסטינים שחיו כאן ועל יהודים שאינם לבנים - עוד הרבה לפני הנכבה. לאחר 48', במסגרת האינטרס להנכחת המדינה החדשה, גופים כמו קק״ל ומוסדות ציונים אחרים, עשו שימוש בפרקטיקות אקולוגיות לקידום מטרות פוליטיות וטיהור אתני של פלסטינים. כדי לעשות זאת הם היו צריכים לקבוע עובדות בשטח על ידי כיבוש המרחב הטבעי, תפיסת שטח וטיהור אתני של פלסטינים. פעולות כמו ייבוש ביצות, שעליהן הסתמכו חקלאים פלסטינים, במטרה לפנות שטח לעבודה חקלאית יהודית[7]; נטיעת יערות שלמים של עצים מיובאים מאירופה במטרה להסתיר חורבות כפרים של פלסטינים מגורשים; ייבוא של פרקטיקות חקלאיות מערביות אירופאיות המבוססת על ניצול מקסימלי של האדמה ועל בעלי חיים שאינם אנדמיים לאקלים והמרחב הטבעי המקומי; והכרזה על שמורות טבע על שטחים פרטיים של פלסטינים (יותר מ2/3 מיערות קק״ל בישראל פלסטין הם על חורבות כפרים פלסטינים)[8] [9]; כל אלו ועוד שיבשו לחלוטין את החי והצומח המקומיים ושינו את המרחב הגיאוגרפי עד עצם היום הזה. שינויים אלו שיבשו לחלוטין גם את חייהם של האוכלוסיות הפלסטיניות שחיו על האדמה, את אורחות החיים, התרבות, הפרקטיקות החקלאיות שנקטו בהן, והביאו לדחיקתם המוחלטת מאדמותיהם.

מלבד הרעיונות הלאומיים, ירש השלטון הישראלי גם את שיטת ההפרד ומשול של המנדט הבריטי. שימוש בפחד בשביל לזרוע שנאה וליצור קיטוב והפרדה בין קבוצות אוכלוסייה, היו כלים הכרחיים כדי לבסס שלטון ישראלי ולמנוע התנגדות אזרחית משמעותית. כלים אלה - משרתים את השלטון הישראלי עד היום גם ביחס לסוגיות שלכאורה אמורות להיות בקונצנזוס, כמו קידום עסקה להחזרת החטופים הישראלים מהשבי במעל השנה האחרונה. הקיטוב וההפרדה, לצד גיוס החובה לצבא שהונהג מאז ועד היום, טיפחו בישראל חברה מיליטריסטית וצייתנית, בה הצבא הוא גוף מרכזי וכולם חיילים. בין אם מעשית – מתגייסים לצבא, ובין אם תודעתית - כולנו חיילים השומרים על הסיפור הציוני. אלמנטים אלו חלחלו עמוק גם בקרב החברה האזרחית ותנועות לשינוי חברתי, ועיצבו במידה גם את האופן שבו מאבקים אקטיביסטיים נראים. הלך רוח זה יצר לאורך השנים הפרדה מלאכותית בין מאבקים - סוגיות עקרוניות של צדק חברתי, גזענות, עוולות סביבתיות, עוולות פוליטיות, סוגיות מגדריות וכד׳, וכונן חברה אזרחית מקוטעת בה כל מאבק מתנהל בפני עצמו ובניתוק מהשאר. כל מאבק יכול להעלות דרישות מדיניות, אך חשוב שהן לא יהיו פוליטיות-לאומיות, ורצוי גם שיימנעו מסוגיות שורשיות. הדרישות צריכות להתמקד רק בנושא שבתחום המנדט של אותו ארגון. כל ניחוח פוליטי מייד יורגש ומיד יבטל את המאבק כשמאלני, וזה כמובן הדבר הגרוע ביותר שניתן לדמיין.

בתנועה הסביבתית הישראלית, הפרדה זו נראית כיום כהתפתחות של שני זרמים - זרם מיינסטרים - ארגוני סביבה גדולים וממוסדים, וזרם רדיקלי - קבוצות מאבק גרסרוטס. הזרם המיינסטרים, החברים בארגון הגג, שואפים ברובם להתאים עצמם כמה שיותר עם הדעה הרווחת בציבור. מבחינתם, זה עניין הישרדותי; עדיף להוריד את הראש ולשתף פעולה עם כל ממשלה, פשיסטית ככל שתהיה, במטרה לשמר את מעט הכוח שנותר להם להשפיע על גורמי המקצוע במשרדי הממשלה בתחומים בהם פועלים. הדעה הרווחת היא שעל המאבק הסביבתי להיות פרגמטי, מנותק מפוליטיקה ומנוהל במסגרת גבולות הקונצנזוס הציבורי, אחרת הציבור הישראלי יתרחק עוד יותר מהנושא הסביבתי שגם כך קשה לגייס אליו. אסור לשאול שאלות ביקורתיות או להטיל ספק על מה נעשה בשם הסיפור הציוני לסביבה ולבעלי חיים. אסור לתהות לגבי זכויות אדם וסוגיות של צדק ושוויון בהקשר של הסיפור הציוני והצבא, אלא אם התהייה איננה מערערת על המערכת או על סוגיית ״הביטחון״. ובכלל, לטענתם, ה״סביבה היא של כולם״, ולכן חשוב לאפשר למגוון הדעות להיות חלק מהשיחה.                      

אך מה שהם לא מודים בו, היא שהבחירה להימנע מפוליטיקה ולאפשר ל״מגוון הדעות״ להיות חלק, היא בעצמה פוליטית. ההימנעות מלגעת בסוגיות שורשיות היא גם ההימנעות מלערער על יחסי כוח עמוקים בחברה, ובתוך כך על הנרטיב הציוני. בפועל נגרמת הדרה נוספת של אוכלוסיות פגיעות ומוחלשות שנדחקות גם מהשיח הסביבתי, זאת למרות שהן אלה הנפגעות במידה הקשה ביותר ממשבר האקלים ומהרס סביבתי. להימנע מ״פוליטיקה״ היא הלכה למעשה בחירה בלאפשר למי שיש כבר כוח להמשיך ולהשמיע את קולו ולהשתמש בכוח שלו, ולמי שיש פחות - להידחק עוד ועוד לשוליים של המאבק. בתוך מציאות זו, לא מפתיע שארגוני "סביבה" מתנחלים, הפועלים נגד פלסטינים תחת כיבוש, מחזקים את מעמדם והופכים לגורמים משפיעים בעיצוב סדר היום הסביבתי[10]. ובמקביל, השרה להגנת הסביבה, השותפה הקרובה שלהם עידית סילמן ממפלגת הליכוד, משתמשת בסוגיות סביבתיות באופן פוליטי לקידום אידיאולוגיה של ימין קיצוני – על חשבון ההגנה על הסביבה והאקלים[11]. בספטמבר 2024, מספר ימים לאחר ש-6 הישראלים החטופים נרצחו, התקיימה ישיבת ממשלה בה השרה להגנת הסביבה הביעה את האינטרסים האמיתיים שלה: ״יש לעם ישראל הוראות הפעלה ברורות. יש רק מפה ומצפן אחד. זה לא רק ציר פילדלפי. שיידעו בג׳נין ובשכם ובכל מקום, אנחנו רוצים חזרה את האדמה שלנו, תתקפו, ואנחנו נירש חזרה. לא נכבוש, לכבוש זו מילה פרוגרסיבית שהפרוגרסיבים הביאו עלינו. אנחנו יורשים. ירושה מהשם. יש לגבות מחיר מחמאס על מה שהם עשו. החמאס מבין את מחיר הקרקע וכך כל אויבינו". סילמן טוענת שיהודים הם יורשים מטעם אלוהים של האדמה הזו. בכך היא יוצרת היררכיה בין יהודים לפלסטינים, כמו גם בין יהודים לבין האדמה וכל היצורים החיים עליה. כשרה להגנת הסביבה, אם היתה מאמינה באמת בקדושת האדמה, היתה מישירה מבט אל המחירים הסביבתיים העצומים של הטבח בעזה והמלחמה בלבנון וקוראת לעצור אותם. אך היא לא תעשה זאת, כמו שהיא לא תשמיע קול כנגד ההרס הסביבתי שנעשה בשם הקמת עוד מאחזים בלתי חוקיים והתנחלויות בגדה המערבית, שכן היא נציגה של אג׳נדה פוליטית ימנית קיצונית, של עליונות יהודית – ולא של הסביבה.  

נסיבות אלה מסבירות היטב מדוע גם בעבר ארגוני הסביבה בחרו לעמוד מן הצד. למשל, כאשר לא פעלו נגד חומת ההפרדה כשנבנתה, למרות שידעו באופן ברור מהן ההשלכות הסביבתיות החמורות לתוכנית הזו[12]. בזמן שמאבק שלם התנהל בעיקר על ידי ארגוני שמאל וזכויות אדם, ארגוני הסביבה מחשש להיתפס רדיקלים ומפוליטיזציה של האג'נדה הסביבתית, העדיפו להיות פרגמטים ״ולהפריד זאת מאידיאליזם״ [13]. ברגע האמת, אל מול הרס סביבתי חסר תקנה, הם בחרו בשייכות ציונית ובקונצנזוס הלאומי על חשבון הסביבה ובעלי החיים. הנאמנות הזו משחזרת את עצמה כיום גם אל מול האסון בעזה והזוועות בלבנון.  

אף פעם לא היה קל להיאבק למען הסביבה בתוך החברה הישראלית. למרות גלי המחאה העולמיים בשנים האחרונות שהעלו את המודעות לדחיפות משבר האקלים, הנושא עדיין נשאר שולי מבחינה ציבורית, פוליטית ותקשורתית. בנוסף, כל ניסיון לקשור בין משבר האקלים לסוגיות פוליטיות וחברתיות אחרות נתקל בהתנגדות חריפה והשתקה – הן ברמה הציבורית והן בתוך התנועה הסביבתית. אך התנועה הסביבתית כבר הוכיחה בעבר יכולת להביע סולידריות ברגעי משבר, כאשר ב-2018 הצטרפה לקריאה לעצור את גירוש מבקשי המקלט בישראל[14]. לכן השתיקה שלהם כעת רועמת במיוחד.

קריאה לצדק אקלימי וסולידריות

מול ההפרדה, הקיטוב והשאיפה לשייכות לאומית, ניצב הזרם הרדיקלי שאני חלק ממנו – קטןאך לא מוכן לשתוק. במשך שנים אנו פועלות לצדק אקלימי בין הירדן לים, מתוך אמונה שאין להפריד בין משבר האקלים לסוגיות פוליטיות – כל המאבקים הם מאבק אחד. כמו תנועות בעולם הפועלות לצדק אקלימי, אנו רואות את המשבר כתוצר של מערכת כלכלית עולמית המבוססת על מקסום רווחים וצמיחה אינסופית המתאפשרת באמצעות הגיון של עליונות, ניצול, קולוניאליזם ודיכוי של בני אדם מסוימים על חשבון בני אדם אחרים, הטבע ובעלי החיים. מערכת זו ממשיכה להעשיר מעטים על חשבון הרוב, כשהאוכלוסיות הפגיעות ביותר נושאות את המחיר לאורך דורות.

אנו מסרבות להיכנע לסיפור הציוני ונאבקות לפרק את יחסי הכוח ומנגנוני הדיכוי שמעצימים זה את זה. גם בשנה האחרונה, פעילי סביבה התארגנו כדי להשמיע קול סביבתי נגד רצח העם, המלחמה ולמען צדק אקלימי. אנו מנסות להפעיל לחץ על התנועה הסביבתית, לפרק את השתיקה, הפחד והנאמנות לקונצנזוס ולא לעמוד מנגד. פנינו לארגונים, ערכנו מפגשים, וובינרים וסיורים לעורר מודעות למציאות הפוליטית המדממת שסביבנו. מרבית הארגונים נקטו באותה גישה פרגמטית והתעלמו, אך ישנם כמה ארגונים הפועלים לקידום יוזמות סיוע לטובת תושבי עזה, ופעילים רבים בארגונים מתנגדים לרצח העם אך חוששים להשמיע את עמדותיהם בציבור. ׳העולם לא ייחרב בגלל הרוע, אלא בגלל אלו העדים לו ולא עושים דבר׳[15]. שתיקתם של ארגוני סביבה, כמו ארגונים חברתיים אחרים בישראל, היא ביטוי להלך רוח מסוכן השורר כבר שנים רבות בישראל ואף גם באירופה ובארה״ב - הימין הלאומני הוא כוח גובר ועולה בכל העולם, ואל מולו תנועות רבות עומדות ושותקות. כפעילות לצדק אקלימי - זו האחריות והחובה שלנו לעשות מה שביכולתנו כדי לעצור את הזוועות האלו מלהימשך. יש מי שמרוויח מהשתיקה של תנועות שינוי החוששות להתבטא. רק בסוף אוקטובר האחרון, שנה מאז ה-7 באוקטובר ולזוועות בעזה, ממשלת גרמניה אישרה ייצוא צבאי נוסף לישראל בשווי של 100 מיליון דולר[16]. 

בישראל, בגרמניה, ברחבי אירופה ובארה״ב - לכל אחת מאיתנו יש את הכוח היחסי שלה לפעול. סוגיות סביבתיות הן פוליטיות, תמיד היו, תמיד יהיו. צדק אקלימי וסביבתי מבוססים במהותם על סולידריות. לא ניתן להישאר על הגדר או להוריד את הראש אל מול רצח עם, ולהמשיך ולטעון שפועלים למען ׳צדק אקלימי׳ ביום יום. זו העת לפעול בסולידריות ולקרוא לעצירת הסיוע הצבאי, הפסקת המלחמה ורצח העם בעזה.

הערות שוליים

[1] A Cartography of Genocide: Israel's Conduct in Gaza since October 2023

[2] New estimate: global military is responsible for more emissions than Russia

[3] Managing the environmental impacts of war: What can be learned from conflict-vulnerable communities?

[4] Damage to Gaza causing new risks to human health and long-term recovery - new UNEP assessment

[5] ‘Ecocide in Gaza’: does scale of environmental destruction amount to a war crime? 

[6] Preface and Introduction to Settling Nature: The Conservation Regime in Palestine-Israel", Irus Braverman, University at Buffalo School of Law.״

[7] Blind Modernism and Zionist Waterscape: The Huleh Drainage Project

[8] Preface and Introduction to Settling Nature: The Conservation Regime in Palestine-Israel", Irus Braverman, University at Buffalo School of Law.״

[9] https://jnf.zochrot.org/

[10] לצד קק״ל ורט״ג: סילמן מעניקה לעמותת ימין סמכויות לקידום אכיפה סביבתית

[11] סילמן מעדיפה את קדושת האדמה על טובתם של מי שחיים עליה

[12] ירוק-עד (כאן): ארגוני הסביבה ופרויקט גדר ההפרדה

[13] http://www.aeji.org.il/sites/default/files/2012_story_files/dean-green_movement_v_green_line.pdf

[14] https://sites.google.com/view/eco-refugees, מגמה ירוקה

[15] https://www.goodreads.com/quotes/8144295-the-world-will-not-be-destroyed-by-those-who-do

[16] Germany approves over $100m worth of arms for Israel