ישראל משתיקה את הביקורת מבית

"כמי שהגיעה מהחברה האזרחית – אני בין המייסדות של ארגון שעדיין פועל, "נשים נגד אלימות" – לא הייתי מצליחה ולא היינו מצליחות להעלות את הנושא של האלימות ולהגיש את השירותים שהגשנו לנשים ערביות בלי תמיכה מחו"ל... כי פשוט מאוד המדינה לא היתה מוכנה לקחת על עצמה את האחריות הבסיסית להגן על נשים, והיא עדיין, והיא אפילו מתדרדרת יותר בתחום הזה."

דברים קשים אלה של ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש) נאמרו בדיון סוער בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ב-5 במאי 2025, דיון שהתמקד בהצעת חוק מסוכנת שעברה בקריאה טרומית בכנסת בפברואר 2025 ומאז היא נדונה בוועדה המכינה אותה לקריאה ראשונה (מתוך שלוש).

בתואנה של הגנה על הדמוקרטיה והריבונות, מטרת ההצעה לתיקון חוק העמותות היא להצר, ובמקרים מסוימים למנוע לחלוטין, את פעילותם של ארגוני החברה האזרחית שנאבקים נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם ודמוקרטיה. אם הצעת התיקון תעבור בשלוש קריאות בכנסת, זה יהיה צעד חשוב נוסף בדרך לחיסול מאפייניה הדמוקרטיים של ישראל ולהפיכתה של ישראל למדינה אוטוריטרית.

בהתאם להצעת החוק המתגבשת, עמותות שמקבלות תרומות בגובה שעולה על סכום מסוים (שטרם נקבע) מישויות מדיניות זרות תידרשנה לצרף לדו"ח הכספי התחייבות בכתב להימנע לשלוש שנים משורה של פעילויות. באופן כללי, אלה פעילויות שאסורות על חלק מעובדי המדינה על פי חוק, פעילויות שאסורות על לוביסטים (או זקוקות לאישור מוועדת הכנסת הרלוונטית), וכן פעילויות שהחוק בישראל מגדיר כ"פעילות בחירות". לפי הצעת התיקון, עמותות וארגונים שיסרבו לחתום על הצהרה כזאת או יפרו את התחייבותם ישלמו על תרומות אלה מס שינוע בין 23% ל-46%. שתי הפרות רצופות של המחויבויות החוקיות של עמותה יאפשרו את הפסקת פעילותה.

בהקשר של חוק העמותות, מימון מ"ישות מדינית זרה" הוא מימון שמקורו במדינה זרה או ארגון שמאגד כמה מדינות זרות כמו האיחוד האירופי או האו"ם. כך, ההגדרה כוללת שגרירויות בישראל, קרנות של כנסיות – כאשר מקור המימון הוא מדינות המקור שלהן, וארגונים נוספים שממומנים על ידי מדינות. גם הקרנות הפוליטיות הגרמניות הפועלות בישראל, ובהם קרן רוזה לוקסמבורג, נחשבות “ישויות מדיניות זרות”.

חשוב להדגיש שההגבלות והתנאים אלה – מיסוי גבוה על תרומות מחו"ל מעבר לסכום מסוים – לא חלים על עמותות וארגונים שרוב או כל תקציביהם מגיעים מתורמים פרטיים, ממדינת ישראל או ממוסדות ציבוריים בישראל. הבחנה זו חשובה מכיוון שהארגונים הביקורתיים והפרוגרסיביים וארגוני השמאל – הם אלה הממומנים על ידי ישויות מדיניות זרןת, בעוד המימון מחו"ל של ארגוני ימין מגיע בעיקר מתורמים פרטיים. כוונה ברורה זאת מתחזקת כאשר תומכי החוק מזכירים שוב ושוב ארגונים כמו "בצלם" או "שוברים שתיקה".

  בחינה מדוקדקת של התיקון וההצהרות של תומכי התיקון מגלה שהגנה על הדמוקרטיה אינה בהכרח המניע העיקרי לתיקון בחוק. אם הכוונה היא למנוע התערבות זרה מדוע התיקון מתמקד רק בתרומות ממדינות וארגונים, ולא מאנשים פרטיים?

התיקון המוצע עומד להגביל באופן משמעותי ארגונים רבים הפועלים לקידום זכויות אדם, דמוקרטיה, אזרחות שווה לכולם, אוכלוסיות מוחלשות, זכויות המיעוט הפלסטיני בישראל וכן ארגונים הפועלים  נגד הכיבוש ולמען בניית גשרים לשלום. כשבוחנים מקרוב את רשימת הפעילויות האסורות בתיקון המוצע, מתבררת עוצמת הפגיעה של ההגבלות העתידיות על ארגונים ועמותות אלה.

על פניו, האיסור על עמותות להשתתף בפעילויות מפלגתיות או בתעמולת בחירות, להציע הטבות לחברי כנסת, או להטעות, ללחוץ או לאיים עליהם נשמע הגיוני ואפילו רצוי. אבל איפה עובר הקו, למשל, בין ביקורת לגיטימית לפגיעה בכבוד הכנסת או באחד מחברי הכנסת? היכן עובר הגבול בין ויכוחים לגיטימיים לפני בחירות לבין השפעה בלתי-חוקית עליהן? בעוד שיש מקום לדיון על איסור או הגבלה של פעילויות אלה, הגבלות אחרות בתיקון המוצע הן הפרה ברורה של חירויות דמוקרטיות. אלה כוללות את האיסור לארגן אסיפה פומבית בעלת אופי מדיני, לשבת בשולחן הנשיאות של אסיפה כזאת או לנאום בה, או לבקר את מדיניות הממשלה או משרדי הממשלה. הגבלות נוספות העומדות לדיון כוללות  איסור על קריאות להטלת חרם על ישראל, שיתוף פעולה עם ארגון שהוכרז כארגון טרור או אדם שהוכרז כפעיל טרור (על ידי מדינת ישראל),  דה-לגיטמציה של מדינת ישראל ושלילת ישראל כמדינת העם היהודי.

כך, הצעת התיקון לחוק מגבילה באופן משמעותי או מחסלת לחלוטין את רוב פעילויות הסינגור והביקורת שהם בליבת הארגונים שייפגעו. אפשר בהחלט להניח שברמת מיסוי שבין 23% ל-46% רוב המדינות הדמוקרטיות לא יסכימו להמשיך ולממן פעילויות בישראל ובכך ייגדע אחד ממקורות ההכנסה הוותיקים והעיקריים של ארגונים אלה - תוכניות לקידום זכויות אדם ודמוקרטיה שמנהלים בנות בריתה של ישראל וארגוני סיוע ציבוריים, לרבות גופי או”ם והאיחוד האירופי.

תומכי הצעת התיקון לחוק העמותות טוענים שתמיכה כספית ישירה בעמותות בישראל על ידי ישויות מדיניות זרות מהווה התערבות זרה בלתי-ישירה במדינת ישראל ופוגעת בריבונות ובעצמאות של המדינה. מבחינת מקדמי החוק, העמותות והארגונים אינם אלא סוכנים המקדמים את סדר היום והאינטרסים של המדינות המממנות, ואינם ארגונים עצמאים מקומיים עם סדר יום משלהם.

בחינה מדוקדקת של התיקון וההצהרות של תומכי התיקון מגלה שהגנה על הדמוקרטיה אינה בהכרח המניע העיקרי לתיקון בחוק. אם הכוונה היא למנוע התערבות זרה מדוע התיקון מתמקד רק בתרומות ממדינות וארגונים, ולא מאנשים פרטיים? למרות שתומכי התיקון צודקים בטענה שלמדינות התורמות יש צינורות דיפלומטים באמצעותם הן יכולות להפעיל את השפעתן, נכון גם שתרומותיהן נתונות לרגולציה וביקורת קפדניות, בניגוד לתרומות המועברות על ידי תורמים פרטיים. ומן הסתם, גם תורמים פרטיים חפצים בהשפעה פוליטית באמצעות תרומות ומפעילים את השפעתם לקדם את העמדות והאינטרסים שלהם. כך למשל, פורום קהלת, שרוב תקציבו ממומן מתורמים פרטיים, מקדם סדר יום ימני-שמרני, באמצעות ניירות עמדה והמלצות על מדיניוּת.

מעניין לציין שהמכון הישראלי לדמוקרטיה לא מצא מקבילות להגבלות דומות על מימון במדינות דמוקרטיות, למעט בהונגריה ובפולין, בהן הדמוקרטיה נמצאת תחת מתקפה. שתי מדינות אלה נקטו צעדים כדי להגביל את הפעילות של ארגוני חברה אזרחית המבקרים את השלטון. עם זאת, גם הגבלות אלה קיצוניות הרבה פחות מהצעת התיקון לחוק העמותות, ולא מבחינות בין תרומות מחו"ל המגיעות ממדינות או מתורמים פרטיים. בהונגריה, למשל, ארגונים התלויים במימון מחוץ למדינה, חייבים להצהיר על כך באתר הרשמי ובפרסומים אחרים שלהם. בפולין, הצעדים מגבילים מימון ממשלתי שמועבר בעיקר לארגונים שמקדמים ערכים נוצריים או "פטריוטים".

על מנת להבין את המשמעות העמוקה ואת השלכותיה הקשות של ההצעה לתיקון חוק העמותות, יש להתבונן בה בהקשר רחב יותר.

יוזמות חקיקה ששמו להן למטרה ארגונים שמקבלים יותר ממחצית מימונם מישויות מדיניות זרות אינן חדשות. ההצעות הקודמות למיסוי גבוה של תרומות כאלה נבלמו בסופו של דבר, בעיקר על ידי לחץ בינלאומי. באמתלה של שקיפות, הצעות חוק שאושרו בכנסת בין 2008 ל-2016, הגדילו בהדרגה את דרישות הדיווח מארגונים אלה – מדיווח פרטני ותדיר לרשם העמותות ועד לחיוב כל ארגון שכזה להצהיר על המימון הזר שהוא מקבל בכל פרסום והופעה פומבית.

הצעת חקיקה נוספת שנועדה לפגוע במי שמבקר את המדיניות וההתנהלות של ישראל בשטחים הכבושים היא באמצעות הפללה של סיוע לבית המשפט הבינלאומי הפלילי. הצעת חוק שכותרתה "הגנה על אנשי ציבור ישראלים מפני פעילות של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כנגד מדינת ישראל" עברה בקריאה טרומית בכנסת בפברואר 2025, ונמצאת בשלבי הכנה לקריאה ראשונה. הצעת החוק מפרטת שורה רחבה ביותר של מעשים שייחשבו כסיוע אסור שכזה, וייתכן שהניסוח ישתנה בתהליך החקיקה; בשלב זה, החוק קובע עונשים של עד חמש שנות מאסר, ובמקרים של העברת מידע חסוי – מאסר עולם.

כוונתה של הצעת החוק היא למנוע כל אפשרות שאדם או ארגון בישראל יפרסם חומרים שעשויים לשמש בהליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי נגד אנשי ציבור ישראלים . כך, כמעט כל העבודה של "בצלם" – תיעוד, דיווח ופירסום של הפרות זכויות אדם של הפלסטינים – עלולה להיחשב לעבירה . כפי שנציג "שוברים שתיקה" הסביר בפברואר, גם עדויות של חיילים באתר הארגון יוכלו להיחשב כסיוע לבית הדין הפלילי בינלאומי, מכיוון שבית הדין עלול להשתמש בעדויות אלה בהליכים נגד מנהיגי ישראל.

פרופסור איתמר מאן, מומחה לדין הבינלאומי, טוען שהצעת החוק עלולה לפגוע גם במענקי מחקר, שכן אם מחקר מעיד על אחריות ישראלית לפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושית או רצח עם, והמסקנות המחקריות מגיעות לידי בית הדין הפלילי הבינלאומי אזי לפי הנוסח  הקיים של הצעת החוק מדובר בעבירה פלילית עם עונש מאסר חמור בצדה. לדעתו, חקיקה כזאת עלולה להרתיע סטודנטים מעריכת מחקרים בתחומים אלה. ואכן, אם הצעת החוק תאושר, גם בנוסח מצומצם יותר, יהיה לה אפקט מצנן משמעותי.

הצעות חקיקה אלה הן רק היבט אחד של מהלך רחב יותר שנועד לא רק לפגוע קשות במימון, אלא גם לערער על הלגיטימציה ולהגביל את פעילויותם של ארגונים המקדמים זכויות אדם ודמוקרטיה ונאבקים בכיבוש. ארגונים ופעילים מן  הימין - פוליטיקאים, ארגוני חברה אזרחית, עיתונאים ואחרים מובילים קמפיינים של השמצות והכפשות ומפעילים לחץ כדי לגרום לביטול אירועים פרוגרסיביים. ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אמר בהתייחסו לנוסח המקורי של הצעת החוק, שהתמקד במיסוי תרומות מישויות מדיניות זרות, שהצעת התיקון מתייחסת לסימפטומים – תרומות מישויות מדיניות זרות – ולא למחלה. ה"מחלה", לפי רוטמן, היא עצם הפעילות של ארגונים כמו "בצלם". רוטמן השתמש בזכותו כיו"ר הוועדה והציע נוסח משלו, שמגביל את פעילויותיהם של ארגונים אלה.

מאמצים ניכרים אלה להשתיק ביקורת על המשטר בישראל מכוונים לא רק לארגונים ופעילים ישראלים, אלא גם לארגונים ופעילים בינלאומיים. בפברואר 2025, הכנסת אישרה הרחבה של הקריטריונים המאפשרים לאסור על אזרחים להיכנס לישראל או לגור בה. לפי הנחיות אלה, תיאסר כניסתם לארץ של יחידים או ארגונים, שלדעת ישראל מכחישים את אירועי השבעה באוקטובר או את השואה, או שהביעו תמיכה בהעמדה לדין של חיילי צה"ל בפני בתי דין בחו"ל. חקיקה זו מסתמכת על תיקון לחוק מ-2017 שאסר על כניסת יחידים או ארגונים הפועלים למען חרם על ישראל. כפי שכתבו תשעה ארגוני חברה אזרחית פלסטינים במכתב פתוח, בפועל ישראל כבר משתמשת שנים בהגבלות אלה כדי למנוע את כניסתם של מגיני זכויות אדם, משפטנים ופעילים בארגוני חברה אזרחית המותחים ביקורת על ישראל.

יוזמת החקיקה הזאת מיועדת לפגוע, בין היתר, בדיוק באותם ארגוני חברה אזרחית שדורשים מישראל למלא את מחויבויותיה החוקיות והמוסריות ולוחצים על הקהילה הבינלאומית לדרוש מישראל לעמוד בהתחייבויות אלה. 

בדצמבר 2024, ממשלת ישראל החליטה להקים צוות בין-משרדי שירשום עמותות בינלאומיות שעוסקות בעיקר בסיוע לפלסטינים ויגבש המלצות האם לאפשר לעובדים הלא-ישראלים שלהם להישאר בארץ. החלטה זו מעניקה לרשויות סמכות רחבה לסרב לרשום עמותות בינלאומיות על בסיס סדרת הנחיות מרחיקות לכת הכוללות, בין השאר, קריאה של ארגון או אדם העובד בארגון לחרם על ישראל (בהווה או אי פעם בעבר), שלילת היותה "מדינה יהודית ודמוקרטית" או תמיכה בהליכים נגד אזרחים ישראלים בבתי דין בינלאומיים בשל מעשים שביצעו בעת ששירתו בצה"ל או בכוחות ביטחון אחרים.

ארגוני הסיוע מודאגים בעיקר מסעיף הדורש למסור לרשויות את השמות, פרטי הקשר ומספרי הזהות של עובדיהם הפלסטינים, מכיוון שמסירת מידע זה עלולה לסכן את העובדים הפלסטינים. יתרה מכך, ייעודן  של עמותות בינלאומיות הוא, בין השאר, לפעול למען זכויות אדם והגנה על אזרחים על בסיס החוק ההומניטרי הבינלאומי. ההנחיות החדשות האלה, שעל פי ממשלת ישראל אינן בהכרח הרשימה הסופית של ההנחיות, עלולות לשמש להענשת המבקרים הגלויים ביותר של  התנהלות ישראל בעזה.

במאי 2025, 55 ארגונים ועמותות הפועלים בישראל ובשטחים פרסמו הודעה לעיתונות בה התייחסו להנחיות אלה כאל איום חמור על פעילות הומניטרית ועל החוק הבינלאומי. הנחיות חדשות אלה, לדבריהם, הן חלק ממסע דיכוי רחב היקף וארוך-טווח שנועד לפגוע במרחב ההומניטרי והאזרחי באמצעות פעולות שמגבילות גישה לצורך סיוע הומניטרי, מסכנות את בטיחותם של עובדיהם וחותרות תחת עקרונות יסוד של פעילות הומניטרית.

סתימת פיות כחלק מההפיכה המשטרית

מדינת ישראל נוקטת בכל האמצעים האלה לאחר שפתחה במתקפה ג’נוסיידית על עזה, בעודה מקדמת טיהור אתני וסיפוח של הגדה המערבית, באמצעות פעילות צבאית, אלימות מתנחלים ויישום שינויים מהותיים במנגנוני השליטה המבניים והפרוצדורליים בגדה המערבית. זה ההקשר שבו צריך להבין את ההשלכות החמורות של ההצעה לתיקון חוק העמותות.

בעוד ממשלת ישראל מיישמת מדיניות ימנית-קיצונית הרסנית בשטחים הכבושים ומנסה להשתיק ביקורת או התנגדות, הרי שעד לאחרונה, רוב הפוליטיקאים מן האופוזיציה וכן הציבור הרחב, תמכו במדיניות הממשלה או לא מצאו בה כל עניין. עמדה זאת נובעת בחלקה, אם לא ברובה, מתהליכים מתמשכים של ירידה בכוחם של כוחות ליברלים ופרוגרסיביים, ובו זמנית, עלייה בכוחו של הימין. האליטות בישראל – בהשתתפותם הפעילה של מנהיגי מפלגות, ארגוני חברה אזרחית, מכוני מחקר ואחרים – השתנו ללא היכר. במהלך שני העשורים האחרונים תומכי סדר יום ימני הלכו ותפסו משרות בכירות במוסדות מפתח כמו הצבא, המערכת המשפטית והתקשורת – ועיצבו במידה רבה את דעת הקהל בישראל ואת השיח הציבורי. את ההפיכה המשטרית שאותה מקדמת הממשלה הנוכחית ואשר פוגעת באיזונים ובלמים וומובילה את ישראל למשטר סמכותני, אפשר לראות כשיאו של תהליך זה.

כמה וכמה ארגוני חברה אזרחית מובילים בישראל הגישו ניירות עמדה שהביעו את התנגדותם לתיקון המוצע, ביניהם המכון הישראלי לדמוקרטיה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, האגודה למען הלהט”ב בישראל, אחים לנשק ואחרים. ועדת החקירה האזרחית לחקר אסון ה-7.10 הביעה אף היא את התנגדותה לתיקון, בטענה שהארכיון שלה קיים תודות לתמיכה מצד שגרירות גרמניה בישראל. בזמן כתיבת שורות אלה, אנשים ותנועות עושים כמיטב יכולתם לגייס תמיכה כנגד התיקון המוצע. לנסיונות אלה היה הד תקשורתי, וחברי כנסת מהאופוזיציה – לא רק מחד"ש, אלא גם ממפלגות מרכז כמו יש עתיד, הדמוקרטים ואף האיחוד הלאומי – הביעו התנגדות פומבית להצעת התיקון.

בלי להמעיט בערך המאמצים המקומיים, מה שהצליח למנוע ניסיונות קודמים לפגוע בפעילותם של ארגונים ועמותות פרוגרסיביים וביקורתיים, היה לחץ בינלאומי, בעיקר מצד ארה"ב, ולעיתים גם גרמניה. עכשיו כשדונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב, לא סביר שהממשל האמריקאי יביע התנגדות נחרצת . עלינו לחכות ולראות מה תהיה עמדתם הפומבית של גרמניה והאיחוד האירופי .

הצעת התיקון לחוק העמותות עשויה להיתפס כנושא שולי בהשוואה למשבר ההומניטרי והפוליטי בעזה, ההתפתחויות הקשות בגדה המערבית והמשך יישום ההפיכה המשטרית בישראל. אולם יוזמת החקיקה הזאת מיועדת לפגוע, בין היתר, בדיוק באותם ארגוני חברה אזרחית  שדורשים מישראל למלא את מחויבויותיה החוקיות והמוסריות ולוחצים על הקהילה הבינלאומית לדרוש מישראל לעמוד בהתחייבויות אלה.  על הקהילה הבינלאומית להתנגד אפוא בתוקף ליוזמה הרסנית ואנטי-דמוקרטית זאת.

תרגום מאנגלית: דני אמיר