הרשמו לניוזלטר שלנו
אודות רוזה לוקסמבורג

רוזה לוקסמבורג הייתה מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם והאנטי מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) בתחילת המאה ה-20

קרא עוד X Close

על רוזה לוקסמבורג ומורשתה 1919-1871

rosa-luxemburg2

רוזה לוקסמבורג הייתה מן הנציגים הבולטים של ההגות והפעילות הסוציאל-דמוקרטית באירופה ונחשבה, יחד עם קרל ליבקנכט, נושאת דגל האינטרנציונאליזם והאנטי מיליטריזם בקרב המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) בתחילת המאה ה-20. ביקורתה חדורת הלהט והמשכנעת כלפי הקפיטליזם הזינה את פעילותה המהפכנית. בשנת 1917 קידמה רוזה לוקסמבורג בברכה ובתקווה את המהפכה הרוסית ועם זאת נותרה מסויגת וזהירה ומתחה ביקורת על המדיניות האוטוקרטית, הדיקטטורית אפילו, של הבולשביקים.

רוזה לוקסמבורג נולדה ב-5 במארס 1871 בעיירה זאמושץ', בחלק של פולין שהיה כבוש בידי רוסיה. אביה היה סוחר יהודי ובנעוריה נשלחה להתחנך בוורשה. בשנים 1880-1887 למדה בגימנסיה בוורשה והצטיינה בלימודיה. היא למדה ארבע שפות על בוריין, פיתחה בגיל צעיר חיבה לשפה המדוברת והכתובה ונעשתה לפעילה פוליטית בתנועות שמאל פולניות.

בשנת 1889 נשקפה לה סכנת מאסר בשל פעילותה המהפכנית והיא נמלטה לשווייץ דרך גרמניה. בתקופה שבה נשים כמעט שלא למדו במכללות ובאוניברסיטאות השתלמה רוזה באוניברסיטת ציריך במדעי הטבע, במשפטים ובכלכלה. בשנת 1897 הוענק לה תואר דוקטור על עבודתה בנושא "ההתפתחות התעשייתית של פולין". בשנת 1898 חזרה רוזה לוקסמבורג לגרמניה וקיבלה אזרחות גרמנית באמצעות נישואים פיקטיביים. מאותו רגע ואילך נאבקה רוזה לוקסמבורג למען הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית בקונגרסים של המפלגה, בוועידות בינלאומיות ובמאמרים וספרים שכתבה. בשנים 1914-1907 שימשה מרצה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.

רוזה לוקסמבורג התנגדה נחרצות למלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ובפברואר 1914 נידונה למאסר בשל נאומיה האנטי-מלחמתיים. בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם, חיברה בשם הבדוי "יוּניוּס" כתב גינוי על מלחמת העולם – העלון "משבר הסוציאל-דמוקרטיה", שלימים התפרסם כ"חוברת יוּניוּס". בסוף שנת 1915 ייסדה יחד עם קרל ליבכנט ומתנגדים אחרים למלחמה מקרב הסוציאל-דמוקרטיה את הקבוצה "אינטרנציונל" ומקבוצה זו צמחה בשנת 1916 הליגה הספרטקיסטית.

מיולי 1916 עד נובמבר 1918 הייתה רוזה לוקסמבורג כלואה שוב בברלין, ורוֹנקֶה וברסלאו. ב-1917 פרסמה מהכלא מאמרי תמיכה במהפכה הרוסית ובהם בירכה על המהפך הצפוי אך גם התריעה מפני דיקטטורה של הבולשביקים. עם שחרורה, ב-9 בנובמבר 1918, התמסרה כולה למהפכת נובמבר הגרמנית. היא הייתה שותפה להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ב-31 בדצמבר 1918. יחד עם קרל ליבקנכט פרסמה את העיתון "הדגל האדום" ופעלה למען מהפכה חברתית רחבה.

rosa_1912

ב-15 בינואר 1919 נרצחה רוזה לוקסמבורג על ידי מתנקשים במדים – אנשים שצמחו באותם חוגים שלימים תמכו בגלוי בהעברת השלטון לידי היטלר והמפלגה הנאצית.

על פי תפיסתה של לוקסמבורג, סוציאליזם אינו שירות שמספקים אחרים אלא תולדה של תנועה משותפת, חופשית ומודעת של כל המקופחים. תנועה זאת היא "הראשונה בתולדות החברה המעמדית שמאפשרת בכל רגע  ובכל מהלך את הארגון והפעולה הישירה והבלתי תלויה של ההמונים" – כך כתבה ב-1904. לפיכך, על הפוליטיקאים המקצועיים והמפלגות לפעול אך ורק כחלק מאותה תנועה, כאחראים על הארגון ועל החינוך הפוליטי.

התוקפנות הגדלה של המיליטריזם הגרמני והמאבקים על חלוקה מחדש של העולם העניקו לסוגיית השלום משקל מיוחד. שכן החברה הסוציאליסטית המיוחלת היתה לתפיסתה של רוזה לוקסמבורג חברת שוחרת שלום. היא ראתה בה צורה של חיים משותפים לכל בני האדם, שמייתרת את כל הגורמים למלחמה ולאלימות. כמיהתה העמוקה לשלום היא שגרמה לרוזה לוקסמבורג לתמוך בסוציאליזם בכל מאודה: "המהפכה הפרולטרית אינה זקוקה לטרור על מנת להשיג את מטרותיה. היא שונאת רצח של בני אדם וסולדת ממנו. אין היא זקוקה לאמצעים אלה של מאבק משום שהיא אינה נאבקת ביחידים אלא במוסדות, מפני שהיא אינה נכנסת לזירה עם אשליות נאיביות, שאת התבדותן תיאלץ לנקום בדם. היא איננה ניסיון נואש של מיעוט לעצב את העולם בכוח הזרוע על פי האידיאלים שלו, אלא פעולה של המוני העם, מיליונים רבים של בני אדם."

את "המהפכה החברתית" פירשה רוזה לוקסמבורג, ברוחו של מרקס, כקעקוע כל מערכות היחסים "שבהם האדם הנו בריה מושפלת, משועבדת, עזובה, בזויה". את המהפכה הזאת שאפה להגשים באמצעות מאבק מתמיד על השגת הגמוניה שתבטל את יחסי הכוחות בתוך החברה. מאבק על הגמוניה הוא, בעיניה, קרב מתמיד על אישורו ותמיכתו של הרוב המוחלט של הציבור. עקב כך ינושלו המנשלים והתשתית החברתית לא תאפשר התפתחות של ניצול ודיכוי. כל טרור נגד בעלי הון היה פסול בעיניה. תחת זאת צידדה בסוציאליזם של רוב מקופח, שהפועל היוצא שלו יהיה חוסר עניין בהיווצרות מחדש של קפיטליזם. לדידה, חירות ודמוקרטיה אינם מותרות הלעם, כי אם התנאי למדיניות סוציאליסטית: "חירות השמורה רק לנאמני השלטון, רק לחברים במפלגה – גם אם מספרם גדול ורב – איננה חירות כלל. חירות היא לעולם חירותם של החושבים אחרת. לא בשל הקנאות ל'צדק', אלא מפני שכל מה שמפיח חיים, כל מה שמבריא ושמטהר בחירות הפוליטית תלוי בצדק, ומלאכתו אינה צלחה כאשר ה'חירות' הופכת לזכות יתר."

רוזה לוקסמבורג השתייכה כל חייה למיעוט מקופח ואף נרדף: היא הייתה יהודייה – וגם אם לא היתה קרובה לדת, לא נחסכו ממנה גילויי אנטישמיות. גם רצונה למשול בחייה – בניגוד למוסכמות הנוקשות של תקופתה – נתקל במכשולים רבים. למרות זאת הגנה על דעותיה בעוצמה ובחירוף נפש. בחומה האנושי ובמזגה הסוער כבשה את לבו של כל אדם נטול דעות קדומות. תפיסתה של רוזה לוקסמבורג את החירות כחירות להתנגד – משכנעת בעוצמתה. מאבקה הבלתי מתפשר במלחמה ובקיצוניות באשר היא, ומאמציה ליצור זיקה בין חירות פוליטית לצדק חברתי רלוונטיים ביותר גם בימינו אלה.

למידע נוסף על רוזה לוקסמבורג:  http://www.rosalux.de/english/foundation/rosa-luxemburg.html

הרשמו לניוזלטר שלנו